מה זאת אומרת צילום אופנה?
צילום אופנה הוא אחד הז'אנרים העתיקים ביותר של צילום, אם אתה לא רואה אותו כל כך קרוב. התצלומים של פייר לואיז פירסון, שצולמו כבר בשנת 1856, נחשבים כמבשרי צילום אופנה או כתמונות האופנה הראשונות. האיטלקית Comtesse de Castiglione האיטלקית היפה והאקסצנטרית, וירג'יניה אולדואיני, צולמה בתמונות שונות במלתחה ובכך הפכה לדוגמנית הצילום הראשונה בהיסטוריה.
המגזין הצרפתי "La Mode Practique" פרסם את תמונות האופנה הראשונות ששוכפלו כבר בשנת 1892. בתחילת המאה ה -20 הופיעו תצלומי אופנה ב "Harper's Bazaar" או "Les Modes" ובמקביל נפתחו אולפני הצילום הראשונים לצילומי אופנה בפריז ובברלין. סגנון צילומי האופנה השתנה בשנת 1909. הברון אדולף דה מאייר פיתח קונספט חדש עבור "ווג" ותיאר את הדוגמניות בסביבה טבעית ותנוחות טבעיות. גם "ווג" וגם "הרפר בזאר" תרמו לכך שצילומי אופנה התפתחו לצורת אמנות בפני עצמה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, מוקד צילום האופנה עבר מאירופה לארה"ב. צלמי הבית של מגזיני האופנה הגדולים כמו אירווינג פן, רג'ינה רלאנג, מרטין מונקצ'י, ריצ'רד אוודון ולואיז דאל-וולף עיצבו באופן נחרץ את מראה צילומי האופנה במשך העשורים הקרובים. צילום אופנה התנתק מעמדותיו הנוקשות ופיתח שפה ויזואלית חופשית יותר.
בין אמנות לפרסום
כיום, קשה מאוד להבחין בין צילום אופנה לז'אנרים אחרים. המעברים לצילום אנשים זורמים ו. כיום צילומי יופי, סגנון חיים וסצנה כמו גם תמונות מהז'אנרים "דיוקן" ו"ארוטי "מסוכמים תחת הכותרת" אופנה וזוהר ".
כך שתמונות אופנה כבר אינן שמורות רק לצלמי אופנה, אלא גם למחברים מסוגים אחרים. גם תחביב או צלמים מקצועיים עוסקים בתחום הרחב של צילומי אופנה. בערך, אנו מבדילים בין שני כיוונים עיקריים: צילום קידום המכירות של בגדים על דוגמניות ועבודה בחינם המונעת באמנות. אבל תיאור תכשיטים, איפור ואביזרים נוספים בקשר עם דוגמניות הוא גם חלק מצילומי אופנה.
בספרם "ארכיאולוגיה של אלגנטיות - 20 שנות צילום אופנה", העורכים מריון דה בופרה, סטפן ביומט ואולף פושארדט מגיעים למסקנה שצילום אופנה בסוף המאה ה -20 מאופיין בארבע טרנדים עיקריים: זוהר, פאנק. , הייטק / עתידנות ואמנויות.
הדרישות לצילום אופנה מקצועי גדלו מאוד בשנים האחרונות. כי אסטרטגי הפרסום והשיווק עושים הכל כדי לעצב את הרעיונות שלנו על יופי, סגנון ומגמות. זה מגדיל באופן אוטומטי את הדרישות המוצבות מהצלם. כי צילומי אופנה רגילים כבר לא מספיקים בשביל שתיק מעצבים באמת יהפוך למגמת טרנדים. התמונות צריכות להיות חדשניות, מסוגננות ומוגזמות בכדי להתבלט ממבול התמונות.
צלמי אופנה ממש טובים פיתחו סגנון משלהם שמטשטש את הגבול בין פרסום לאמנות. בכך הם עושים שימוש בידיעה שאפשר גם להפשט מסר קונקרטי וכי הפשטה, אם כי לכאורה פחות, בסופו של דבר מעבירה יותר. המשמעות היא שלא בהכרח ניתן לזהות איזה מאמר מתפרסם עם התמונה, מה שחשוב הוא העברת אורח החיים, תחושת הרווחה וההנאה שאמורה להתעורר בעת לבישת אופנה זו, ושרגשות ואותנטיות. מועברים.
פרסום מול אמנות
בצילומי אופנה מסחריים, כפי שאנו מכירים אותו בעיקר מקטלוגים ואתרים של חנויות כלבו וחברות הזמנת דואר, המוקד של התמונות הוא בעצם הביגוד. אתה יכול לראות את הצבעים והמרקם של החומר, כמו גם את החיתוך והתפקוד של הבגדים. לא ניתן למצוא כאן גישות או דיוקנאות אמנותיים. המודל משמש כדוגמה. אתה רואה את הדוגמניות באותן תנוחות לאורך כל הדרך. ישנם גם פרטים על הלבוש, כגון כפתורים, רוכסנים או אפליקציות מתוחכמות במיוחד.
אך גם כאן המגמה היא לשלב את הדגם עם הבגדים בנושא שאמור לגרום לבגד להיראות איכותי יותר או להראות אורח חיים שאמור להניע את הלקוח לרכוש את הבגדים. כי השוק גדול ואתה רוצה להתבלט מהתחרות. כך שלא רק חולצה או מכנסיים מתוארים, אלא הדגם מצויד בכל האביזרים ומוצג במסגרת הפונה לצופה רגשית ומעוררת חשק. זה יכול להיות באולפן או בחוץ.
לעומת זאת, יש תמונות פרסום של תוויות יקרות, כפי שאתה רואה אותן במגזינים. לעתים קרובות אינך מזהה במבט ראשון איזה מוצר מתפרסם כאן, גם אם אתה קורא את שם המותג, מכיוון שרוב המעצבים מוכרים הכל באותו שם - החל בנעליים ועד לבגדים ותכשיטים ועד בושם. ועל זה מדובר גם כאן, לא על הסוודר, אלא על יחס לחיים שהתמונות האלה משדרות.
לכן אין כללים לצילום אופנה מסוג זה ביחס לסוג התמונות שצולמו. צלמים, דוגמניות, סטייליסטים ומאפרים מעלים יצירת אומנות כוללת על סטים מעוצבים באופן חלקי. מה שיוצא מזה יכול להשתנות מאוד. הכל אפשרי, החל מפרט הלבוש על דגם קצוץ ועד הסט המאויר במלואו עם תוספות. או שהמוצר מפורסם לבד עם מודל ידוע ואקספרסיבי. ואז נחצה הגבול לצילום פורטרטים, לפיו יש הבדל: לא הדמות או האישיות של הדוגמנית נמצאים בחזית, אלא המוצר. במיוחד כשמדובר בהלבשה תחתונה ובגדי ים, הגבול לצילום אירוטי הוא הליכה בחבל. מזדמנים, גרביים ונעלי עקב יכולים לטשטש בקלות את הגבולות.
על הצלם לעבוד בזהירות רבה ובכוונה בכדי להבטיח שהמסר של התמונה מונח על הבגדים, אם כי דלילים, ולא על גוף הדוגמנית. התיחום מצילום פטיש עוד יותר קשה כאן מכיוון שלרוב פריטי הלבוש יש משמעות מינית.
אז כשאתה מצלם אתה לא צריך לאבד את העובדה שמדובר בצילומי אופנה ולא בצילומים ארוטיים. אם אפשר, התמונות המוגמרות לא אמורות לעורר תשוקות מיניות, אלא רק לעודד אנשים לקנות את האופנה המוצגת.
